גמילה מחיתולים לילדים עם עיכוב התפתחותי

בעקבות מאמרי הקודם, בו הצגתי את גישתי לנושא הגמילה מחיתולים - גישה המבוססת הן על עקרונות הפסיכולוגיה ההתנהגותית והן על עקרונות ההורות הסמכותית, קיבלתי פניות מהורים ומחנכים של ילדים בחינוך המיוחד אשר ביקשו לדעת האם גישתי מתאימה גם לילדיהם. אינני באה מתחום החינוך המיוחד ואינני מומחית לילדים בעלי עיכוב התפתחותי, אך על סמך הידע שצברתי בנושא הגמילה מחיתולים, על סמך הניסיון הטיפולי שרכשתי וגם על סמך ההיגיון הבריא, אני מאמינה שגישתי לתהליך הגמילה מחיתולים עשויה להתאים גם לילדים שהתפתחותם איטית יותר (אולי למעט ילדים בעלי פגיעה אורגנית או עם בעיות במערכות העיכול והשתן). ילדינו באים לעולם שונים זה מזה. לכל ילד מזג, תכונות אופי, אישיות, מראה ופוטנציאל מולד משלו בתחומי ההתפתחות השונים – המוטורי, הקוגניטיבי והרגשי-חברתי. כל אחד יחיד ומיוחד. עם זאת, במנעד הרחב הזה, אנו גם מאוד דומים זה לזה. יש בינינו הרבה יותר מן המשותף מאשר מן המפריד והשונה.

גישת העיצוב ההתנהגותי
תפיסתי מבוססת על הידע שנצבר בעבודה עם ילדים מעוכבי התפתחות, שממנו עולה כי גישות של עיצוב התנהגותי (חיזוקים למיניהם), מביאות הישגים לא מבוטלים, עם ילדים בכלל, ועם ילדים מעוכבי התפתחות בפרט. הגישה ההתנהגותית ל"אימון בעשיית צרכים" הוצגה בארצות-הברית על ידי החוקרים אזרין ופוקס בשנת 1971, בעקבות ניסוי שערכו באוכלוסיה של בוגרים בעלי פיגור קשה, ששהו שנים רבות במוסד והיו חסרי הרגלי ניקיון. בעזרת אימון אינטנסיבי, בשיטה המבוססת על עקרונות ההתניה והחיזוקים, הגיעו עורכי הניסוי לתוצאות של 90% הצלחה ביכולת השליטה של הנבדקים בעשיית צרכיהם, בזמן ממוצע של ארבעה ימים. בעקבות כך ניסו חוקרים אלו ליישם את שיטתם באוכלוסיית תינוקות רגילים, במחקר שנערך על אוכלוסיה אקראית של 200 תינוקות ופעוטות. על פי שיטתם, רכישת המיומנויות החדשות נעשית בגישה של עיצוב התנהגות על ידי יצירת מערכת של תוצאות נעימות (חיזוקים חיוביים) ותוצאות לא נעימות (ענישה מתונה, סנקציות) לילד, כנגד התנהגויות רצויות והתנהגויות לא רצויות.
בעקבות תוצאות מחקרם הציעו החוקרים שיטה שבה ניתן לגמול תינוקות רגילים ביום אחד.

התאמת גישת ההיענות לצרכים לילדים מעוכבי התפתחות
לתפישתי, בכל הנוגע לגמילה מחיתולים, ילדים מעוכבי התפתחות אינם ילדים עם צרכים מיוחדים (ואין זה רק משחק מילים). אלו הם ילדים, שכמו כל תינוק, פעוט וילד "רגיל" צריכים ויכולים ללמוד לשלוט בעשיית הצרכים שלהם. עקרונית, גישתי לגמילה מחיתולים ניתנת ליישום על ילדים מעוכבי ההתפתחות.  לתפיסתי, המבוססת הן על ראיות מתקופות ומחברות אחרות והן על ניסיוני הקליני, תינוקות צעירים ביותר יכולים ללמוד לשלוט, במידה סבירה, בעשיית צרכיהם. אם כך, מדוע שילד, הגם שלוקה או מתעכב בהתפתחותו המוטורית, הרגשית או הקוגניטיבית, לא יהיה בעל מסוגלות ויכולת שיש לתינוק בן חצי שנה?

על בסיס עבודתם של החוקרים הנזכרים לעיל, אני טוענת שניתן לגמול ילדים מעוכבי התפתחות:
על ידי הגברת הקשב אל איתותיהם והיענות של המטפלים בתגובה מהירה, הגברת היוזמה של המטפלים במטרה למנוע "פספוסים"
אימון הילדים להתאפק
ובשלב האחרון - הילדים ילמדו לסמן כשהם צריכים לעשות את צרכיהם.
כל זאת בדומה לאופן בו ניתן לאמן תינוקות בגיל 12-6 חודשים ללמוד לשלוט בצרכיהם.

מובן שבבואנו לגמול ילד כזה, יש להתאים ברגישות את התהליך למגבלותיו; לדוגמה, מה שיתאים לילד הלוקה בתסמונת מקֶשֶת האוטיזם לא יתאים בהכרח לילד הסובל מפיגור. כל ילד ותוכנית הגמילה המתאימה לו. עם זאת, כל תוכניות הגמילה הללו יהיו מושתתות על אותם עקרונות המופיעים בגישת ההיענות לצרכים ועל אותה חשיבה שבבסיסה האמונה שהילד "בשל" ויש לו את הפוטנציאל להיגמל. לפיכך המבוגרים המטפלים בו הם אלו שצריכים להיות "בשלים", ובעזרת ההדרכה הנכונה הם ילמדו לקחת אחריות ולעזור לילד לממש את היכולת הגלומה בו.

דפנה תייר היא יועצת חינוכית-התפתחותית - M.A 
 03-5343744, 054-4781942